החלטה בתיק בש"א 7744/07

כללי

1.       לפני בקשה לדחייה על הסף, ולחלופין בקשה להפקדת ערובה, ביחס לערעור שהגיש המשיב, על החלטת המבקשת לדחות את השגתו על שומת התשומות שנערכה לו (ע"ש 5020/06). הבקשה נשענת על הרשעתו של המשיב, על-פי הודאתו, במשפט פלילי.

רקע עובדתי

2.       המשיב הוא מנהלה של חברת "מורג'אן - חברה למסחר" (להלן - "החברה"), העוסקת במכירת פסולת מתכת, ורשום כעוסק לפי חוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1976 (להלן - "החוק").

3.       ביום 4.7.05 נשלחה למשיב שומת תשומות (ראה: מש/1 לכתב התשובה בערעור מטעם המבקשת). בשומה נאמר כי בביקורת חשבונות ובחקירות שנערכו ביחס לעסקו של המשיב, נמצא כי הוא ניכה מס תשומות על סמך חשבוניות שהוצאו שלא כדין, וזאת בניגוד לסעיף 38 לחוק. עוד נאמר בשומה, כי מחקירת בעלי החברות שעל סמך חשבוניותיהם קוזזו התשומות, עולה כי חלקם אינם מכירים את המשיב, לא מכרו לו סחורה ולא היה להם קשר עמו; וחלקם הודו שמכרו למשיב חשבוניות מס פיקטיביות מבלי שסופקה סחורה. על בסיס האמור, ערכה המבקשת שומה ובה נקבע כי המשיב חייב בתשלום סך של 2,407,099 ש"ח לרשויות המס.

4.       המשיב הגיש השגה על השומה, וביום 22.9.05, נערך דיון בעניינו (ראה:    מש/2 לכתב התשובה הנ"ל). המבקשת החליטה לדחות את ההשגה, בנימוק שהעדויות מצביעות על מכירת חשבוניות פיקטיביות (ראה: מש/3 לכתב התשובה הנ"ל; להלן - "ההחלטה"). על החלטה זו הגיש המשיב את הערעור שבמסגרתו הוגשה הבקשה הנוכחית (ע"ש 5020/06; להלן - "הערעור").

5.       בערעור, העלה המשיב שתי טענות כנגד ההחלטה נשוא הערעור: האחת - כי נפל פגם מהותי בתהליך קבלת ההחלטה בהשגה, בשל העובדה שהמשיב לא הוזמן לדיון; השניה - כי מאחורי כל חשבונית שבגינה ביקש לקזז מס תשומות ניצבת עסקה אמיתית שבוצעה, וכי המשיב עשה למעלה מן הדרוש לוודא את תקינות החשבוניות נשוא השומה. 

6.       בתשובתה, תקפה המבקשת את טענותיו של המשיב:

ביחס לטענה הראשונה - טענה המבקשת כי אין אמת בטענה זו, שכן, ביום 22.9.05, התקיים דיון בהשגה, ובו נכחו מטעם המערער ב"כ דאז, עו"ד מאיר הלר, ומנהל החשבונות של המשיב, מר סמיח סלבי. המבקשת הוסיפה וטענה, כי כבר נקבעה על ידי בית המשפט העליון הלכה, לפיה אין חובה על המבקשת להעניק למשיג על שומת מע"מ זכות טיעון בעל פה.

ביחס לטענה השניה - חזרה המבקשת על הנימוקים עליהם התבססה בעריכת השומה, וטענה כי חקירת מוציאי החשבוניות עליהם הסתמך המשיב, מעלה כי מדובר בחשבוניות פיקטיביות שאינן משקפות עסקאות אמיתיות.

7.       במקביל לערעור הנוכחי, התנהלו עוד שני הליכים. ההליך הראשון, שהחל באפריל 2007, הוא ערעור שהגישה החברה - שהמשיב היה מנהלה - על ההחלטה לדחות את השגתה ביחס לשומת תשומות שהוצאה לה (ע"ש 429/07). השומה שהוצאה לחברה, התבססה על אותן הטענות שנטענו כנגד המשיב, קרי: ניכוי מס תשומות על בסיס חשבוניות פיקטיביות. ההליך השני, הוא הליך פלילי (ת"פ 3483/05), שבמסגרתו הוגש כתב אישום כנגד המשיב וכנגד החברה, באישום של ניכוי מס תשומות שלא כדין בכוונה להתחמק מתשלום מס, עבירה לפי סעיף 117(ב)(5) לחוק (ראה: נספח א לבקשה).

8.       בעקבות עסקת טיעון שנערכה בין המשיב לבין המדינה בתיק הפלילי, הודה המשיב בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וביום 13.2.07, הורשע על פי הודאתו על ידי בית משפט השלום (כב' השופטת א' שניידר; נספח ב לבקשה; להלן - "פסק הדין"). ביום 12.7.07, גזר בית משפט השלום על המשיב את העונשים הבאים: מאסר למשך 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות; מאסר על תנאי למשך 12 חודשים, לתקופה של שלוש שנים; קנס בסך 60,000 ש"ח או 90 ימי מאסר תמורתו (נספח ג לבקשה).

9.       בעקבות תוצאותיו של ההליך הפלילי, הגישה המבקשת הן בערעור הנוכחי והן בערעור הנ"ל של החברה (ע"ש 429/07), בקשה לדחייה על הסף של הערעור. באשר לערעורה של החברה - לאחר הגשת הבקשה על ידי המבקשת, הגישה החברה, מצידה, בקשה למחיקת הערעור ללא צו להוצאות, וביום 12.11.07 נעניתי לבקשה זו. נותרה, אפוא, רק הבקשה לדחייה על הסף ביחס לערעור הנוכחי.

טיעוני הצדדים

10.     לטענת המבקשת, העובדות נשוא כתב האישום הן אותן העובדות שעמדו בבסיס השומה נשוא ערעור זה, ומשהודה המשיב בעובדות ובעבירות, אשר היוו את הבסיס להוצאת השומה, לא יכולה להישמע מפיו טענה אחרת, ודי בכך כדי להביא לדחיית הערעור על הסף. המבקשת טוענת, כי בשל העובדה שנטל ההוכחה בהליך פלילי גבוה בהרבה מזה המוטל בהליך אזרחי, משעה שהורשע המשיב בהליך פלילי, אין לו כל אפשרות לטעון שיוכל להוכיח כי ניכה מס תשומות כדין, ועל כן יש לדחות את הערעור על הסף.

11.     לחלופין, ביקשה המבקשת מבית המשפט לחייב את המשיב להפקיד ערובה, מכוח תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - "התקנות"). לטענתה, כפי שעולה מתוכנו של גזר הדין שניתן בעניינו, מצבו הכלכלי של המשיב רעוע. במצב דברים זה, ובמידה שהערעור שהגיש המשיב יידחה, תעמוד המבקשת בפני שוקת שבורה, שכן לא תוכל להיפרע מהמשיב את חוב המס ו/או את ההוצאות שייפסקו לזכותה. בנוסף טוענת המבקשת, שמדובר בהליך סרק, שכן, כאמור, המשיב כבר הודה במסגרת ההליך הפלילי בעבירות שיוחסו לו. לטענת המבקשת, האיזון הנכון בין חששה של המבקשת כי לא תוכל להיפרע מהמשיב את חובה והרצון להימנע מהליך סרק, מחד גיסא, לבין זכות הגישה לערכאות של המשיב, מאידך גיסא, הוא למצער לחייב את המשיב בהפקדת ערובה.

12.     מנגד, טוען המשיב כי המדיניות השיפוטית שנקבעה בפסיקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ורק במקרים קיצוניים. מקום בו קיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד אותו הוא מבקש, אל לו לבית המשפט לסלק את התביעה על הסף. מחומר הראיות שהוגש לבית המשפט, כך טוען המשיב, ניתן לומר שקיים סיכוי כי הערעור יתקבל, ומשכך אל לו לבית המשפט לדחות את הערעור על הסף.

13.     עוד טען המשיב, כי עיון בכתב האישום המתוקן, אשר היווה את הבסיס להסדר הטיעון בינו לבין המדינה, מעלה בבירור כי בכתב האישום אין זכר לעוסקים אשר ביחס אליהם טענה המבקשת (סעיפים 9-5 לכתב התשובה לערעור), שבחשבוניותיהם הפיקטיביות השתמש המשיב כדי לנכות את מס התשומות שלא כדין.

14.     המשיב הוסיף וטען כי על פי סעיף 42ג לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן - "פקודת הראיות"), רשאי הוא, על פי רשות מבית המשפט, להגיש ראיות שיסתרו את פסק הדין הפלילי שניתן בעניינו. רשות כזו לדבריו ניתנה, לאחר שניתנה הוראה על הגשת תצהירים, ולדבריו, מהראיות שהגיש, עולה כי יש בחומר הראיות כדי לסתור את פסק הדין הפלילי.

15.     ביחס להפקדת ערובה, טען המשיב כי אין לחייבו בערובה כאמור, וזאת מהטעמים הבאים: אמצעי זה יופעל רק לעיתים נדירות ובנסיבות חריגות, וזאת בשל זכותו החוקתית של האזרח לפנות לבתי המשפט; חיוב בערובה פוגע בזכות הקניין, ועל כן מן הדין שפגיעה כזאת תיעשה רק במקרים חריגים בלבד; וכן טען כי לא הוכח לגביו שהוא נמנע באופן שיטתי מתשלום הוצאות שהוטלו עליו.

16.     המבקשת, בתגובתה, חזרה על הטענות שהעלתה בבקשה.

דיון